רצים מכל רמה מסבירים איך הם התאהבו בספורטשוטרסטוק

זה נושא נפוץ בקרב הקהילה הפועלת: שאל כמעט כל רץ איך התחילו עם הספורט ופעמים רבות התגובה תתחיל במשהו כמו, 'ובכן בעצם, פעם הייתישִׂנאָהרץ…'

אני עצמי אפילו אשם בקלישאה הזו.

הלקח שאפשר ללמוד מכך, הוא שכשאתה רק מתחיל, סוג של מבאס. זה מספיק מבאס כדי בכנות לגרום לך להאמין שאין סיכוי שזה יכול להיות מהנה.


וזה לא משנה אם אתה חובב פעילות גופנית מוחלטת או תפוח אדמה של ספה במשימה להיכנס לכושר: אם אתה חדש לרוץ, זה כנראה הולך לנצח אותך קצת.

זה ייקח קצת זמן ומאמץ לפני שאתה מתחיל להרגיש כמו רגיל, כמו טבעי, כמו a כריס טרייגר .


כל הרצים ששיתפו את סיפוריהם למטה יודעים זאת היטב. ובין אם אתה כרגע מתחיל (יותר בשווה עם אן פרקינס רמת התלהבות מריצה) הזקוקים לעידוד כלשהו, ​​או אפילו אם אתה ותיק המחפש ניצוץ מוטיבציה , תוכלו למצוא השראה במילים הלבביות והנלהבות שלהם.

• 'אני רץ כי זה עוזר לי לנקות את הראש מכל דאגה שעלולה להיות לי במהלך היום. במשך 30 עד 60 דקות אלו אני מרגישה לגמרי בשליטה ומסוגלת להתמקד. אין דבר כזה ברצינות :) '-טאמבלר/ עולם היופי היופי

• 'סבלתי מעודף משקל כל חיי, אז הריצה הייתה הפחד האולטימטיבי שלי. נחרדתי מהרעיון שמישהו יראה אותי רץ, התכווצתי מהמחשבה להפעיל כל כך הרבה לחץ על הברכיים, והמחשבה על הכאב שהרגשתי בחזה גרמה לי לסיוטים. עם זאת נאמר, אניהיהלעשות זאת. ידעתי שאם אוכל לכבוש את הפחד שלי מריצה, אוכל לעשות הכל. הריצה פתחה עבורי הרבה דלתות, פיזית ונפשית. הורדתי 90 קילו וצברתי גישה 'אני גרוע'. אני רץ 5K כל בוקר וזה מאפשר לי ש'אני יכול להשתלט על העולם 'בתחושה שאני אוהב להתחיל איתו את היום. אניאהבההכוויה. באמת התאהבתי בריצה '.- מלאני


• 'התחלתי לרוץ למען בריאותי והמשכתי לרוץ למען השפיות שלי. התחושה השלווה שאני מרגיש אחרי שאני רץ הופכת את כל זה לשווה.- ליאן

• 'רצתי לאורך המכללות מרחקים קצרים כמו שלושה עד חמישה קילומטרים. עכשיו כשאני מתקרב לגיל 30 והיה לי את בני יצאתי לחצי מרתון לתקופת ה'אני '. הריצות הארוכות שלי בשבת כל כך מרגיעות והזמן שאני מקבל להירגע! '-טאמבלר, ורוד

• 'תמיד חשבתי שריצה היא אחד הדברים הגרועים ביותר - היא שימשה כ'עונש' במהלך אימון כדורסל ומרווחי הגבעות שנאלצתי לעשות במהלך העונה היו פשוט איומים. אף אחד לא הופתע ממני כשאני, 10 שנים אחר כך בחיים, פתאום יצאתי לריצה. אחרי שנאבקתי בדיכאון וחרדה במשך שנים, צפיתי באבי שמתאמן למרתון השנתי שלו והייתי כל כך בהשראה שחשבתי 'למה לא לתת לזה לחזור?' כך עשיתי. ואניאהובזה!

אז למה אני רץ? אני רץ, כי בלי לרוץ אני מרגיש אבוד. אני רץ כי זה המדיטציה שלי, הטיפול שלי וזמן היקר שלי. אבל זו גם התשוקה הגדולה ביותר שלי, השמחה הטהורה, הדרך לעצמי לראות את נקודות החוזק שלי (שלא חשבתי שיש לי), ודרך נהדרת לחקור את סביבתי בכל מקום שאגיע בעולם. בעיני, ריצה הייתה התשובה לשאלה ששאלתי את עצמי יותר מדי פעמים תוך כדי נאבקות בדיכאון שלי: 'למה?'- אוולין .


• 'זה גורם לי להרגיש חופשי, נטול מתח. אני מרגיש שאני נואם וכולם מטשטשים כשאני מעביר אותם. אני מרגישה מאושרת כשאנשים נדהמים כמה מהר ואני יכול לרוץ. אני מרגיש בראש העולם. אז לסיכום, אני אדם טוב יותר כשאני רץ. '- לריסה

• 'חשבתי שריצה תעזור לי לברוח מהבעיות שלי אבל זה ממש גרם לי להתמודד איתן ולרוץ עליהן בראש ובראשונה!'
-טאמבלר/ החיים והנפלאים החיים של ביבה

• 'גרתי בבוסטון בקולג', וראיתי את מרתון בוסטון 2008 מסיים קילומטר 26. ראיתי שהאליטות עוברות את קו הסיום והייתי מאוהבת מיד בריצה. יצאתי לרוץ למחרת והיו אתגרים אבל אני אוהב את זה. '- קייט

• 'אני רץ כי הייתה תקופה שלא יכולתי, ואני לא רוצה לקחת את היכולת שלי כמובנת מאליה.'-טאמבלר/ ריצות ביסקוויטים


• 'התחלתי לרוץ עם אבי כשהייתי בן שבע. [אני] הפסקתי כשהוא נפטר כשהייתי בן 13. [אני] הרמתי אותו שוב אחרי הלימודים בקולג '. אני רץ כי אני מרגיש שזו הדרך שלי להישאר מחובר אליו :) '-טאמבלר/ אהבה 2 לפני